האור הנפלט מסופרנובות מסוג 1a מסייע לחוקרים המעוניינים למדוד מרחקים קוסמיים ביקום – כמו, לדוגמה, המדענים שגילו לראשונה את התפשטותו המואצת של היקום, אשר קיבלו על תגליתם זו את פרס נובל לפיסיקה לשנת 2011 - אך מדענים עדיין אינם מבינים מדוע וכיצד מתרחשות ההתפוצצויות העצומות האלה.
היקום "מתנהג" כאילו שהוא מכיל הרבה יותר חומר מכפי שאנו רואים בו. חישוב כמות החומר ביקום מבוסס על חוקי התנועה של ניוטון. תופעה זו הובילה לפיתוח תפיסה שלפיה ביקום קיים הרבה מאוד חומר "אפל", שעד כה לא נראה ולא התגלה. מדען ממכון ויצמן למדע מציע תיאוריה אחרת, שלפיה אין ביקום חומר "אפל". הוא מציע להכניס שינוי מסוים בחוקי ניוטון. חישוב באמצעות החוק המתוקן מראה כי התצפיות מתאימות למדידות - ואין צורך להניח את קיומו של חומר "אפל". בהמשך פיתח המדען תיאוריה המשלבת את תורת היחסות הכללית עם חוקי התנועה המתוקנים. תיאוריה זו מתקיימת בשני מרחב-זמן מקבילים, המשפיעים זה על זה.
מדען ממכון ויצמן למדע עקב אחר כוכב שמקיף "נקודה ריקה" בחלל, וחיזק את ההשערה שבמרכז הגלקסיה שלנו – גלקסיית שביל החלב - שוכן חור שחור מאסיבי. מאסתו של חור שחור מאסיבי שווה לפי מיליון עד מיליארד כוכבים דוגמת השמש שלנו. חורים שחורים כאלה מצויים בליבותיהם של גלקסיות רבות. המדען מהמכון, ושותפיו למחקר, הצליחו לעקוב אחר מסלולו של כוכב שמקיף "נקודה ריקה בחלל", שהיא ככל הנראה חור שחור מאסיבי. כוכב זה עבר בנקודה הקרובה ביותר לחור השחור: 17 שעות אור בלבד מ"סף האירוע" שלו. המדענים אומרים שאילו הכוכב התקרב עוד מעט לחור השחור, הוא היה נופל ו"נשאב" לתוכו.